פסק-דין בתיק ע"פ 34718-12-11

המערער, נאשם 1 בת"פ 51653-05-10 (בימ"ש שלום בנתניה), וראיד עזאם, נאשם 3 באותו תיק, הורשעו לאחר שמיעת ראיות בעבירות של ניסיון גניבת רכב בצוותא, פריצה לרכב בצוותא והיזק בזדון בצוותא, כאשר יחד עם נאשם 2 באותו תיק, אחמד זיד, שהורשע על פי הודאתו בעבירות הנ"ל, למעט ניסיון לגניבת רכב בצוותא, ניסו לפרוץ לרכב מסוג טויוטה בכך ששברו את דלת הנהג ואת מתג ההתנעה, תלשו את מנתק הסולר בצומת החשמל, נכנסו לתוך הרכב וניסו לגנוב אותו ללא הצלחה.

המערער, כמו הנאשם 1, נידון ל- 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, ל- 9 חודשי מאסר על תנאי ו- 6 חודשי  מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין, לתשלום קנס בסכום של 2,000 ש"ח וחויב בפיצוי בעל הרכב בסכום של 5,000 ש"ח.

הערעור מכוון כלפי הרשעת המערער וכלפי העונשים שהוטלו עליו.

נימוקי הערעור

1.         המערער הורשע על פי עדות זיהוי יחידה של העד רון אלרן (להלן: " אלרן"), למרות שהיה ניתוק קשר עין בינו לבין המשאית שבה נסעו המערער ושני האחרים.

            לא נערך לאלרן מסדר זיהוי לאחר שאמר כי הוא לא בטוח שיוכל לזהות את הפורצים לרכב.

2.         במשאית לא נמצא רכוש הגנוב שנגנב מתוך הרכב, ולא נמצאו כלי פריצה ששימשו לפריצת הרכב. כמו כן, לא נמצאו טביעות אצבע של המערער או של הנאשמים האחרים ברכב שנפרץ.

3.         גרסת המערערים לעניין הימצאותם במקום בו חנה הרכב שנפרץ התקבלה על ידי בימ"ש קמא לאחר שנתמכה על ידי עד ההגנה שהובא מטעמם.

            כבישת הגרסה שמסרו המערער והנאשם 1 אינה אמורה להביא באופן אוטומטי לדחייתה.

4.         גם אם המערער נכח יחד עם הנאשמים האחרים ליד הרכב שנפרץ, אין בכך כדי לקשור אותו לפריצת הרכב ולניסיון גניבתו שכן אלרן לא יכול היה להחליט אם הסתכלות המערער לצדדים היתה במסגרת של "תצפיתן" או לא.

5.         בימ"ש קמא טעה כאשר קבע שהמשאית שבה נסעו המערער והנאשמים האחרים היא אותה משאית שחסמה את הרכב שנפרץ ועדותו של אלרן איננה שוללת את האפשרות שהעלו המערער והנאשם 1 בעדויותיהם לפיה המערער הגיע ראשון למשאית וחיכה לשני חבריו שהצטרפו אליו אחרי כמה דקות ונסעו מהמקום.

6.         למערער עומדת טענת ההגנה מן הצדק בכל הקשור לעבירת ניסיון הגניבה שכן במסגרת הסדר טיעון שנעשה עם נאשם 2 נמחקה העבירה הנ"ל ועל פי הנחיות פרקליט המדינה היה צריך למחוק את העבירה גם נגד המערער, למרות שלא הגיע להסדר טיעון ולא הודה כפי שהודה נאשם 2.

7.         עונש המאסר לריצוי בעבודות שירות שהוטל על המערער אינו מתחשב בהיעדר עבר פלילי רלוונטי ובחלקו המצומצם יחסית של המערער לעומת חלקם של הנאשמים האחרים.

תגובת המשיבה

1.         בית משפט קמא התבסס על עדותו של אלרן, עד ראיה אובייקטיבי שגילה אזרחות טובה וסייע למשטרה, אשר ראה את המערער יושב ברכב שנפרץ ותיאר את גוון עור פניו ופרטי לבושו, כאשר הוא מתבונן לצדדים.

2.         מדברי אלרן למוקד המשטרתי עולה שהוא אמר כי מי שנמצאים במשאית האיסוזו פורצים לרכב וכעבור מספר שניות מסר למשטרה את מספר המשאית שנתפסה ושבתוכה נסעו המערער והנאשמים האחרים.

3.         אין בעובדה שלא נמצאו במשאית כלי פריצה או הרכוש הגנוב כדי לשלול את הקשר בין המערער ואחרים לרכב שנפרץ שכן במשאית נמצאו כלי עבודה והיתה למערער ולנאשמים האחרים הזדמנות להיפטר מהרכוש שנגנב מהרכב, בטרם נעצרו.

4.         בית משפט קמא לא האמין למערער ולנאשם 1 בקשר למעשיהם לאחר שעזבו את דרויש אצלו לשעורים התארחו עובר למועד הפריצה שכן לא סביר שלא הבחינו ברכב שנפרץ שעמד ליד המשאית שבה נסעו.

5.         הזיכוי של נאשם 2 מהעבירה של ניסיון גניבת הרכב נעשה במסגרת הסדר טיעון ואין בו כדי להשליך על המערער.